<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תס"ו</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שאלת. עבד ערל של ישראל בזמן הזה אם ישראל מוזהר עליו מלעשות מלאכה בשבת, או אין הדבר אמור אלא בעבד כנעני שמל וטבל לשם עבדות. תשובה. בפרק החולץ [יבמות מ"ח ע"ב] מוכח דעל שניהם הוא מוזהר, אלא שיש לחלק בדיניהם, שעל עבד כנעני מוזהר מקרא דעבדך ואמתך [דברים ה'], ועל עבד ערל מוזהר מקרא דוינפש בן אמתך והגר [שמות כ"ג]. ונתן א"א הרשב"ץ ז"ל טעם בדבר מפני מה למדו עבד ערל מקרא דוינפש בן אמתך וגו', משום דבההוא קרא כתיב למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, והגוי דומה לבהמה, כן כתב בספרו ספר לוית חן שחיבר להשיג על פרישת התורה שחיבר קרובו החכם הגדול ר' לוי ז"ל, וכן כתב הרמב"ן ז"ל. ואעפ"י שישראל מוזהר על שביתת עבדו הערל, דוקא במלאכתו של ישראל או שיטול ממנו שכר טרחו בשבת, אבל העבד עושה מלאכה לעצמו בשבת ואין ישראל מוזהר עליו, כדאיתא בכריתות בפרק ארבעה מחוסרי כפרה [ט' ע"א] דאמרינן התם, גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל בחולו של מועד, כלומר דליכא אלא איסורא דרבנן ומלאכת האבד מותרת לו לעשותה, ר' עקיבא אומר כישראל ביום טוב, כלומר דליכא אלא לאו דמלאכת אוכל נפש מותרת לו לעשותה, ר' יוסי אומר גר תושב עושה מלאכה לעצמו כישראל בחולו של מועד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה בשבת לעצמן כישראל בחול. פירוש, דתנא קמא ור' עקיבא התירו לעשות אותן מלאכות בשביל (הישראל) [עצמן] מר כדאית ליה וכו', ור' יוסי שרי נמי בשביל עצמו כתנא קמא והוסיף עוד דעבד ואמה התושבים עושים מלאכה לעצמם כישראל בחול, ור' שמעון אומר אחד גר תושב ואחד עבד ואמה התושבים עושין מלאכה לעצמן כישראל בחול, אמר רב אידי בר אהבה אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' שמעון. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ב) [בפ"כ הי"ד] מהלכות שבת דעבד ערל מותר לעשות מלאכה לעצמו. ובספר מגיד משנה חלק הדבר לשלשה דינים, דבעבד כנעני שמל וטבל ישראל מוזהר עליו אפילו במלאכתו של עבד שלא כדברי הראב"ד ז"ל שהשיג על הרמב"ם ז"ל בזה, ועבד שלא מל ואינו עובד ע"ז שהוא תושב וקבל עליו שבע מצות בני נח בזה אין ישראל מוזהר עליו במלאכת עצמו אלא במלאכת ישראל, ועובד ע"ז ושלא קבל עליו שבע מצות הרי הוא כגוי ואינו מוזהר עליו מן התורה אלא מדרבנן כאמירה לגוי, וצרכי חולה נעשים על ידו בשבת, וכתב שכך היא הסכמת הרמב"ן ז"ל.
